חשיבות השיחה על ההישגים

מאוד חשובה השיחה על ההישגים עצמם...

המחשבה נוטה לשכנע שזה די מובן במבדקים בדיבור ובתיקונים שיש דרך זה, אך מגלות לא פעם שההבנה לא הייתה מספיקה מקודם.

המטרה להביא אתכם מעצם ההגעה להתבטאות על ההגעה הכללית כדי שתהיה מתקיימת כמובנת. כי יש את העיקר שבמטרה. אם יש כאן איזו שהיא הבנה אם יש אילו הבנות שנראות מתייצבות האם זה מספיק להשיג את ההבנות, או שמא דרכן להשיג את היישום, העשייה היום יומית נוסף על ההבנות זה להגשים אותן בפועל ביום יום בגשמי.

זה למעשה מה שיכול לחזק את המחשבה והיא תלמד את התיקון. כי יש נוטים בד"כ להפריד בין יישום הכלים ליישום ההבנות. ויישום ההבנות שינה מבעד ההבנות, מבעד הבנתך האישית השגת ההבנות במעשה ביום יום לתיקון המידה בפועל. השגת המידה בפועל דרך מרכיביה גם דרך ההבנות זה כולל גם את ההבנות כי לא בתוך מידה, או מידות מעצם הבנת המידה כלל לא (אלא) רק אז מנסות לבנות את המידה מבעד הבנות עצמן מבינות עד כמה המידה לא נבנית בקלות, אלא בהתמדה ובהשתדלות בכל עשייה ובכל דיבור.

על מטרות ועל ניצול זמן

אדון כהן צועד הלוך ושוב בעצבנות רבה, בחדר ההמתנה של מחלקת היולדות, בשעה שאשתו יולדת את ילדם הראשון. לפתע נפתחת הדלת, והרופא יוצא מן החדר ופונה לעברו בפנים חמורות. "אדון כהן, יש לי בשבילך חדשות טובות וחדשות רעות. החדשות הטובות הן שהלידה עברה 'חלק' ובקלות. החדשות הרעות הן שבנך שרוי במצב מסוים, שיגרום לו, עם הזמן, למוות בטוח".


אדון כהן נכנס להלם גמור. "זה נורא! מה אפשר לעשות?"

"אני חושש שאין מה לעשות", עונה לו הרופא. "עדיין לא נמצאה תרופה לבעיה הזו. לצערי המדענים אפילו נטשו לגמרי את המחקר, משום שהם התייאשו לחלוטין ממציאת פתרון למצב שכזה.

אני מצטער לומר לך שהמוות של הבן שלך הוא בלתי נמנע".

"אוי לא…", אומר אדון כהן. "כיצד נקרא המצב הזה?"

"חיים", אומר לו הרופא. "מדובר בחיים".

מה הסיפור הזה מראה לנו?

איזה דרך אתה יכול לבחור לעצמך לחיים?

תאר לעצמך, שיש בנק המזכה אותך בכל בוקר בסכום של 86,400 ₪. היתרה אינה עוברת מיום ליום. בכל לילה, כל סכום שלא הוצאת במשך היום נמחק. מה היית עושה? מוציא כל שקל כמובן. לכל אחד מאתנו בנק שכזה. שם הבנק : ז מ ן. בכל בוקר אנו מזוכים ב- 86,400 שניות. בכל לילה מה שלא נוצל לטובה, הולך לאיבוד. היתרה אינה עוברת ליום שלמחרת. אין אוברדרפט. בכל יום, נפתח החשבון מחדש. בכל לילה, מה שנותר נמחק. אם לא השתמשתם במה שהיה בחשבון - ההפסד כולו שלכם. אי אפשר לחזור אחורה. גם אי אפשר למשוך כנגד המחר. מוכרחים לחיות בהווה, על חשבון הזמן שניתן לנו בכל יום.

אז כמו שהבנתם הפעולה היום הולכת להיות בנושא של ניצול זמן

מה זה ניצול זמן בשבילכם?

האם אתם מנצלים את הזמן שלכם?

איך אתם מנצלים את הזמן שלכם?

מה הדבר הכי חשוב שצריך לדעת בנוגע לניצול זמן?

מיון זמן ראשוני

אם נשאר שבוע לחיות איך זה יראה?

איזה אחד מהם הוא העדיף?

נקריא את הסיפור הבא

  • יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למנהל ציבורי בארה"ב לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל", בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב.

  • ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש הרצאות ביום העיון שאורגן עבורם. למרצה ניתנה שעה אחת "להעביר את החומר".

  • בעמדו בפני קבוצת האליטה הזו, שהייתה מוכנה לרשום כל מילה שתצא מפיו, העביר המרצה הזקן את מבטו עליהם באיטיות ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי".

  • מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו.

  • לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המכל.

  • כאשר התמלא המכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות ושאל: "האם המכל מלא?"

  • כולם השיבו "אכן".

  • המרצה המתין מספר שניות ושאל :"האמנם?" ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.

  • בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המכל.

  • שוב הרים המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל: "האם המכל מלא?"

  • עתה החלו מאזיניו המבריקים להבין את כוונתו - אחד מהם השיב "כנראה שלא." "נכון" השיב המרצה הזקן. חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול.

  • בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ.

  • פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המיכל מלא?"

  • הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמידים המחוננים: "לא!"

  • "נכון" השיב להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי העוצמה והיוקרה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן

  • ומילא בהם את המכל עד לשפתו. המרצה הזקן הרים את מבטו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?"

  • בחושבו על נושא ההרצאה, השיב אחד הנועזים והזריזים שבין מאזיניו:

  • "אנו למדים שככל שנראה לנו שהיומן שלנו גדוש ומלא התחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות".

  • "לא", השיב המרצה הזקן. "לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו:

  • אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך."

  • דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.

  • הזקן התבונן בשומעיו ואמר:

  • "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם?

  • לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להנפש? לקחת זמן לעצמכם?

  • מה שחייבים לזכור הוא, שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת,

  • אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים,

  • ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים.

  • משום כך, אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: מהן האבנים הגדולות בחיי?

  • וכאשר תזהו אותן, הכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם."

לפי הסיפור מה הדרך הכי טובה לנצל את הזמן?

אתם מסכימים עם הדרך הזו?

לפי דעתכם באמת צריך למלא את החיים עד שבכל מלא?

סיכום

על מנת להבין מהו ערכה של שנה אחת - שאלו תלמיד שנשאר כיתה. על מנת להבין מהו ערכו של חודש אחד - שאלו אמא שילדה פג. על מנת להבין מהו ערכו של שבוע אחד - שאלו עורך של עיתון שבועי. על מנת להבין מהו ערכה של שעה אחת - שאלו אוהבים המחכים לפגישה. על מנת להבין מהו ערכה של דקה אחת - שאלו את האדם שפספס רכבת. על מנת להבין מהו ערכה של שנייה אחת - שאלו את האדם שניצל מתאונת דרכים. על מנת להבין מהו ערכה של אלפית השנייה - שאלו את הספורטאי שזכה במדליית כסף.

מאמרים אחרונים