מאמר חדש בנושא טראומה
טראומה הנה מצב נפשי קיצוני שבו האדם מרגיש איום על עצם קיומו מול איום חיצוני שבו לאדם אין שליטה עליו.
האם יש יכולת לאדם לצאת מטראומה נפשית ?
טראומה, בעברית "בהלת", שנגרמת לנפש בעקבות חוויה קשה, גירוי רב עוצמה נקודתי, או מתמשך בעוצמה חזקה, או חוויות אינטנסיביות קשות מאוד, החוויה הטראומטית עשויה להיות חד-פעמית, או חוזרת ונשנית והיא מכניסה את האדם למצב של חוסר ישע, הלם, חוסר אונים, בו אינו מסוגל להתמודד.
מצב זה מערער את גבולות האישיות של האדם, פוצע אותו ופורץ את הגבולות הטבעיים שלו; מערך האמונות שלו מתערער, האמון שלו נפגע בעצמו, בזולתו ובסביבתו כסביבה תומכת. אינו מסוגל להכיל את המציאות, את הרגשות והתחושות המלוות לחוויה הטראומטית.
לאדם שאין לו משאבים נפשיים להתמודד עם האיום הקשה בחייו נוצרת טראומה, הוא נתקף בהרגשת חוסר ישע, חוסר אונים, השפלה, מתח, חרדה ולעיתים אף בזעם מתפרץ בלתי נשלט, או בשוק - שיתוק גופני - כי אינו מסוגל להגן על עצמו; החוויה הטראומתית משפיעה על האדם באופן גופני, נפשי, רגשי ומנטאלי.
החוויה הטראומתית לרוב קשורה בתחושת חוסר ישע חזקה בפני איומים אמיתיים, או מדומים לחייו, לגופו, או לשפיות דעתו. החוויה הטראומתית לעיתים זורעת הרס בעולמו של האדם, כאוס מוחלט בחייו העכשוויים להבדיל מהעולם הקודם המוכר לו.
במצבי חיים משתנים כמו: אסונות, תאונות, מחלות, מלחמות, דבר המכניס את האדם למצב קשה מנשוא של חוסר ישע, בלבול וחוסר ביטחון משווע בעצמו.
טראומה נפשית עשויה להתלוות לטראומה גופנית, או להתקיים באופן עצמאי. גורמים נפוצים לטראומה נפשית הינם התעללות ואלימות, לעיתים אף ביצוע עבירות איומות, כגון: אונס, החוויה הקשה חקוקה בנפש הילד הרך בתקופת הילדות.
במצבים בהם הטראומה הנפשית היא קשה ומתמשכת יותר מחודש ימים, והאדם מפתח תסמיני חרדה קשים, חווה שוב ושוב את האירוע הטראומטי במחשבותיו ורגשותיו ומסגל לעצמו דפוסי הימנעות מגירויים שקשורים לאירוע. הטראומה יוצרת תגובה נפשית קשה שאינה פוסקת גם כשנעלם האיום והאדם עלול לפתח תגובה פוסט-טראומתית, מתוך פחד שהמצב עלול לחזור על עצמו. תחושה שאינה מרפה ממנו ולעיתים אף גורמת לו לשחזר את הפגיעה שוב ושוב בניסיון להתגבר עליה.
תחושה שאין סדר, אין דין ואין דיין, בלבול, שבו האדם מתבלבל בין תפיסת המצב הלא נורמלי לבין תפיסת עצמו כלא נורמלי, ציפייה לקטסטרופה, אין אונים, פגיעה באישיותו ופגיעה בתפקודו, חוסר תמיכה באדם יוצר הידלדלות כוחותיו הנפשיים והגופניים הנחלשים לעיתים עד לנקודת שבירה. לעומת תמיכה באדם חיזוקו הבאתו להתמודדות עם החוויה הטראומטית והיעדר תווית של מחלה יכולים לסייע בהחלמה מטראומה.
בזמן טראומה ההצפה הרגשית חזקה ביותר ומביאה פרץ רגשות בעוצמה חזקה, תחושות קשות מנשוא של חוסר שליטה במצב שאנו כבני אדם חווים בין שנחשפנו לטראומות בילדותנו ובין שלא, אך עתה מאיימים עלינו, ואיננו מסוגלים לעמוד בהן.
תפיסת המציאות מתעוותת, אנו כבני אדם מעדיפים להגן על עצמנו באמצעות חוויה מחדש של הטראומה, או הימנעות, הדחקה של הכאב, או עוררות מוגברת, ניסיון להתמודד עם חוויית חוסר האונים הטראומתית במטרה לחזור ולייצור שליטה עצמית, להגן על עצמנו ולשלוט על חיינו. לאחר הטראומה משתנה מבנה האישיות שינוי קבוע שעוצמתו שונה בין בני האדם. השינוי בא לידי ביטוי בהתערערות המבנה שעליו מושתתים האמון הבסיסי, החוקיות בעולם תחושת השליטה על העולם ועל העצמי.
שלבי הטראומה
א. שלב הציפייה
ב. שלב המכה
ג. שלב הפוסט-טראומה
אופן ההתמודדות בשלבים השונים
בשלב הציפייה - תכנון.
בשלב המכה - עשייה.
בשלב הפוסט-טראומה – הצורך בהתבוננות והקשבה פנימית על מנת שהאדם יעבור עיבוד רגשי וקוגנטיבי של החוויה הטראומתית ינסה להבין את הקולות הבאים מפנימיותו.
תגובות לטראומה
התגובה לטראומה היא רבת פנים ומשתנה. היא כוללת תפיסת העולם, הרגשות, הגוף, התחושות, הצד המנטאלי והצד ההתנהגותי בקרב האדם.
תגובות נפוצות, כמו:
תגובות נפשיות: כאב, חוסר אונים, תגובת הלם, אלם, חרדה, דכאון, סיוטים, שינויים במצב הרוח, שינויים במבנה האישיותי של האדם..
תגובות גופניות: כאבים כרוניים, מחלות, תאונות, פציעות, פגיעות עצמיות, פגיעות בזולת, חוסר ריכוז, דריכות יתרה, תגובה מוגזמת לרעש, קושי בהירדמות, עשייה כפייתית, חוסר מעש..
תגובות רגשיות: פחד, חרדה, בכי וזעם, כעס, אשמה - הלקאה חוזרת של עצמי, או האשמה של האחרים בגרימת האירוע הטראומטי והשלכותיו, דיכאון, דלדול רגשי; אי יכולת להרגיש רגש, אי יכולת להרגיש רגשות חיוביים, עייפות כרונית..
תגובות מנטאליות: שכחה – חוסר יכולת להיזכר באספקטים חשובים של הטראומה, הדחקה, הכחשה, קיבעון, התנתקות, ניכור, הרס עצמי, או התנהגויות של נטילת סיכונים מתמדת, התנהגות תוקפנית ..
בכל שלב התגובה האנושית מאופיינת על יד מרכיב של התמודדות או היעדרו. ההתמודדות עם החוויה הטראומתית מובילה להישרדות, לבריאות ולאריכות חיים.
היעדר התמודדות גורם למצוקה משמעותית, או לפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי, או אזורי תפקוד חשובים אחרים, חולי, תוהו ובוהו פנימי, הרס הביטחון והחוקיות של העצמי ושל העולם.
כאשר האדם למד להסתגל לאיום הטראומטי הוא מתמודד, וזוכה לשמור על צלם אנוש עוסק בעשייה פעילה מול הכאוס בעולמו החיצוני. ההתמודדות עשויה להצליח בפועל ובעלת סיכויי החלמה רבים יותר כאשר קיימות מערכת תמיכה חברתית ומנהיגות המדריכות את הנפגע לכיוון הנכון של ההתמודדות, מעניקות תוויות של בריאות ונותנות לגיטימציה ואף תמיכה רגשית ומנטאלית לשחזור רגשי וקוגנטיבי, לעידוד המשאבים הפנימיים של מנהיגות אצל האדם הנפגע עצמו, בחזרתו בחיים לעצמו.
דרכי הטיפול במצבי טראומה:
כיוון להתמודדות – הדרכה.
'אונים' – כוח מול חוסר אונים בתחושת הקורבן, המנוצל חסר הישע. בהתמודדות - הקניית תווית מתמודד, עזרה בשינוי תפיסה של הנפגע מקורבן חסר ישע למתמודד למד מסתגל ומרפא את עצמו.
הכוונה פעילה הנותנת מידע על האיום ועל צורת ההתמודדות הטובה ביותר המומלצת לו לאדם. הקניית כלים מעשיים להתמודדות פעילה מול החוויה הטראומתית.
הבנת החוקיות של העולם, של בני האדם ושל עצמי.
עזרה בהנהגה של האדם ובתמיכה חברתית רחבה.
מציאת מטרה ומשמעות מחודשת בחייו.
הבנה והכלה של הזעם, הכעס והתסכול.
חיזוק האמון מול הבושה והאשם.
פיתוח רצון לחיות מול הכאוס של אי רצון לחיות.
סליחה ומחילה לעצמו, לזולתו כתחליף לנקמה.
חזרה ליכולת לאהוב ולהעניק רגש אהבה ביחסים משמעותיים.
