אילנה נגר

אמנות ההקשבה לפעימות הלב : 
 
האם נוכל ללמד את עצמנו

הקשבה?

התחשבות בצרכי בן הזוג?
 

פשרה וויתור, שיחה

במקום ריב;  

             ריב   =  "מילים רב‎ות רבות ביניהן ." 

אהבה אינטימית במקום אהבה שורפת, רכושנית, קנאית והרסנית?
 

או, אולי האם צריך למהר לפרק להתגרש מבן הזוג ?

ואולי, בעצם אנו מתגרשים מעצמנו ?

​

וכי מה, האם לא נביא את עצמנו לזוגיות חדשה ?

 

רק אולי עם תיק כבד יותר עם מטענים כואבים, ילדים משותפים אבודים ?

​

האם זו אינה טעות לחשוב שזוגיות זוהי מערכת יחסים מושלמת ?

​

האמנם, זוגיות אינה דורשת מאמץ עצום, נכונות להשקעה תמידית, שיתוף פעולה הדדי, התחשבות בצרכי בן הזוג, בת הזוג ?
 

ואולי, במקום למהר לפרק מערכת יחסים זוגית ולהתגרש בקלות כה בלתי נסבלת. לפגוע בעצמנו לאבד אמון בזולתנו ולפגוע פגיעה אנושה בילדים המשותפים שלנו.

​

אולי, בכל זאת קצת נתאמץ לגלות את הסוד הגדול שבשלום בית – הבנת המורכבות של חיי הרגש בזוגיות, רכישת כלים מעשיים העוזרים בהתמודדות יום יומית, הכלה של מערך הציפיות והאכזבות ההדדיים.

התגברות על השונות הרבה בינינו, עד יצירת מרחב חיים משותף, מתחשב, בריא ואוהב על ידי ניהול מערכת יחסים בוגרת ומכבדת במקום מערכת יחסים ילדותית הנשענת על המודל הזוגי של בית ההורים.
 

זוגיות טובה בונה חיים שמחים ומאושרים.
 

בזוגיות טובה אנו נעבוד על הנכונות להשקעה תמידית בבן זוג, התפייסות ולא היפגעות, להפסיק ב''איום תמידי בפירוק החבילה', שכה לא מועיל ורק פוגע ומזיק; הנובע מרגע של כעס קשה מתפרץ שבאותו הרגע אנו מוכנים לפרק הכל, כאב, נקמנות, אובדן שליטה, ייאוש ותסכול. 

 

כשלמעשה בפועל אנו אוהבים, רוצים קרבה ולא קרב. לכן נדרשת עבודה על הזוגיות המשותפת, על האהבה, חיי הרגש, המרחב האישי.
 

אהבה והתאהבות מחודשת אפשרית עד ששניים הופכים להיות 'אחד',
                               "אחד בגימטריה = אהבה".

 

אמר החכם באדם:  "מצא אשה מצא טוב"; אם מצא האיש את האשה להגשמת רצון האל לחיות בזוגיות ולקיים רצונו; אז מובטח לו לאדם ש-'מצא אשה מצא טוב'; אך אם האדם מחפש את האשה להגשמת מאוויו בלבד; אז 'ומוצא אני מר ממוות את האשה'.

​

איזו היא הברכה ?

​

ואיזו היא הקללה ?

​

 והיאך נעשה את הבחירה הנכונה ?

הפניית האנרגיה לפניות לצרכים הייחודיים של בן הזוג, ; מתי להתקרב, כיצד ועד היכן; מתי הגיע הרגע שהבן זוג רוצה להיות עם עצמו. מתי הבן זוג רוצה  לעסוק בענייניו האישיים.

לדעת לפרגן, לומר מילות אהבה, ליהנות מהנאות משותפות, שיחה, מגע רך ומלטף, יחסים אינטימיים, כוס יין, ארוחה מפנקת, הליכה משותפת ועוד...
 

הצלחה בקבלת המודל ההורי מביאה להצלחה בזוגיות ובקשרים אחרים. זוגיות טובה היא השקעה גדולה משותפת אחד בשני, ילד שהפנים את מאפייני האישיות של כל אחד מהוריו והצליח לחוות פרגון מהם למקומו כאדם, הכרה בייחודיותו, יחס אוהב; וגם אם לא תמיד חווה זאת, תמיד ניתן ללמוד לתקן רישומי ילדות ולזכות להתנהל כאדם בוגר, בעל בחירה חופשית.
אדם הלמד לייצור יחסי שותפות מלאים, מתוך מתן כבוד לקיומו של בן הזוג והזולת.

הפלא הגדול שככל שאנו נאהב ונכבד את בן הזוג, ניצור אמון בו, נאפשר מרחב אישי, נעריך אותו כאדם, נכבד את חבריו, את העבודה שלו, את צרכיו האישיים.
הבן זוג יחווה אהדה, אהבה, הנאה, חום כלפיו  הוא ירצה לחזור שוב ושוב למרחב החיים המשותפים בינינו יותר ויותר.

​

אך אם להבדיל אלף הבדלות נדרוש אהבה, כבוד, חום ולא נדע להעניקה לבן הזוג; הבן זוג יתרחק, יתנכר, ואף יאבד את רגש האהבה שהיה בו מלכתחילה.

 

לצערנו, רובנו לא חיים כמו שצריך באיזון, יציבות ושמחה, כיוון שאנו נושאים מטענים רגשיים מילדות, עומסים לתיקוננו . עומסי הנפש הם המפריעים לנו להיות מי שאנו באמת, לאהוב, לזרום ולהתקיים כפי מהותנו האמיתית.

מה שמעכב אותנו זהו העומס הנפשי רגשי הרשום בנו לתיקוננו בחיים אלו, לעומס שלנו יש קשר עם הילדות שלנו בעבור פגיעות, או סבל בילדות האדם נושא את מה שחוסם אצלו את ההגעה אל הפנימיות.

 

אם האדם מתייחס יותר לליבו הנרגש מאשר להכרתו כתוצאה מעומס נפשו אז האדם נלחם.
כי אינו עושה את מה שהוא מרגיש מפנימיותו והעומס משתלט עליו ופועל אצלו בכל החלקים.
אז תתבלבל דעתו, יתרוצץ בקרבו, האדם ישקר לעצמו, ישחק עם חייו, והאדם סובל בחייו כמו ילד שלא מבין. כועס, עצוב, מהסס, מאשים, לחוץ.
 

אפשר להמשיך כך ולא להבין קיומו חיים שלמים.

אך כשהאדם למד לצפות להתבונן על איך הוא מתנהג :
איזה חלקים טובים קיימים בו ?
איזה עומסים שולטים ומפעילים אותו ?

כי מתברר שרגש שולט על המחשבה ועל העשייה והמטרה לגלות את הטוב האמיתי בקרבנו ומתוכו לנקות את מה שחסר במרכיב הנפשי שלנו, לנקות את הרגש הנרגש מדי, כי אנו מתקיימים דרך החסר דרכו.
נלמד לבנות מבנה חזק ויציב, נעבוד על לנקות  מרכיבי עומס מיותרים, מלאכה מתקנת יומיומית
הנעשית על מנת להגיע חזרה לחיים באיזון.
 

לאדם ישנה בחירה חופשית – הבחירה במהות, בטוב לעומת העומס המעכב.

הבחירה בטוב, הבחירה בחיים לעומת העומס

ה-'בכי רע', בריחה מעצמו, בריחה מהחיים.
 

כיצד ?
 

התיקון מתבצע דרך למידה – הלמידה מאפשרת לו לאדם חזרה ל-'מידה'; חזרה בעצם לעצמו, הכרה, הכרה בטוב המהותי הקיים באדם.
הטוב מלידתו, ילדותו, התבגרותו, עד בגרותו של האדם. הכרה באיכות הקיימת פנימה, חזרה לעצמו בהפרדה מהעומס.

ראיית העומס וקבלתו, זיהוי העומס דרך התגובות, הנשימה, הצחוק, הדיבור, ההקשבה, העשייה, ההליכה, ההבנה.
האדם למד הבנה הכרתית המאפשרת הבנה אישית הבונה הבנה פנימית, לקלוט ולהבין את הטוב בקרבו ובזולתו ואת כל מה שטפל לקיום שלו, כל מה שלא בונה אותו בחיים. הגעה לאמת הפנימית.

​

ימימה: "ברגע שהאדם חוזר לעצמו בחזרה שלמה אז יאריכו ימיו, הימים מתארכים בטוב.
קלות רגליו בעשייה, ידיו ביצירה, האדם נח בקרבו, שמח בחלקו". 

​

​