top of page

התמכרות


התמכרות

התמכרות - עבדות

האם ההתמכרות בחברה שלנו יכולה לקרות לכל אחד ?

כוחות החיים המוטבעים בנו לחיות את חיינו בטוב, הרצון האנושי לחיות את חיינו ללא כאבים רגשיים, עלול לגרום לנו להיות פגיעים להתמכרות.

כל דבר יכול לגרום להתמכרות, כיוון שבני אדם רבים חייהם מסבים להם כאב רגשי רב, קשיים ביחסים עם הורים, עם עצמם, ביחסים בין-אישיים; חוסר ביטחון רגשי, אי מיצוי כישרונותיהם, אומללות נפשית, טראומות ילדות, לחצי החיים המודרניים היוצרים כאב, תסכול ואכזבה מתמשכת מעצמם, ושל האחרים מהם. יכולים לגרום להתמכרות כפיצוי, התמכרות לחומר או להתנהגות מסויימת, התמכרות ללא שליטה בצריכה, ניסיונות גמילה מחומר, מסם לדוגמה הם מאוד מאוד קשים והשימוש והצורך בשימוש חוזר מאוד אינטנסיביים.


קיימת שאיפה טבעית להתאים את עצמנו לחברה שבה אנו בני האדם חיים; למסורת, לערכים, לתרבות, תמיד ישנו רצון טבעי להתקבל, להשתייך, להיות אהובים ומאושרים ואם האדם אינו שבע רצון מחייו הדבר גורם לו אומללות, דיכאון וחרדה. לעיתים קושי שקשה לשאת אותו, טראומה, אלו תחושות קשות בקרב בני האדם ואנו בני האדם נוטים להכחיש את המודעות לכאב הרגשי ואף להשתיקה ולברוח ממנה באמצעות ההתמכרות ל-'נחמה הממכרת', שכה לא עוזרת, המשרתת את המטרה של חוסר תחושת הכאב הרגשי במציאות.

אין לכם מושג עד כמה ניתן בקלות ואף בהצדקת מעשינו להילכד ברשת המנחמת של ההתמכרות. מהלך שבו עוברים המתמכרים עיוות של תפישת פני המציאות והרס רב בחייהם ובחיי משפחותיהם. ההתמכרות נועדה לייצור הכחשה לכאב הרגשי, שלעיתים נתפש בעינינו כבלתי ניתן להכלה. אנו רוצים להפיק מהחיים הנאה מירבית.

ההתמכרות מקהה את חושנו, מעוותת את תפישת מוחנו,

מונעת מאתנו להרגיש את רגשותינו במלואם, האדם המכור מודע להתמכרות. ההכחשה מונעת הכרה במצב. אנו תופשים את ההתמכרות ככישלונו של המתמכר להיות אחראי על עצמו ועל מעשיו ולשלוט בעצמו. אך הוא אינו מודע כלל להתמכרותו והוא מבחין בכך רק לאחר שכבר נגרמת לו פגיעה בחייו בתחומים שונים, כמו: פגיעה בעבודה, התנתקות רגשית מעצמו ומבן הזוג, או בת הזוג, התנתקות ממעגלים חברתיים, הזנחה גופנית.


המתמכר משועבד - לצורך חיצוני פיזיולוגי,

או לפעילות נפשית ממכרת אחרת, היוצרת תלות ב-'דבר'.


כפייתיות - בצורך נואש 'להשיג את מושא ההתמכרות בעקביות - באופן קבוע, תוך הכחשה תמידית.


קביעות - זוהי פעולה מתמשכת החוזרת על עצמה שוב ושוב.


אשמה היא אחד הרגשות הקשים היוצרת התנהגויות כפייתיות כפיצוי המביאות לכך שאנשים נתקעים בהתנהגויות המזיקות להם שבעקבותיה אנו נלכדים ברשת 'דבש מצוף' של ההתמכרות. ההתמכרות יוצרת הרס, נזק, לאדם עצמו, לזולתו, למישהו, למשהו, ולסביבתו.


אם כך, כל אדם בפועל הוא מתמכר בפוטנציה, הייתכן שרובנו מעורבים בדרך כלשהי בהתנהגות ממכרת ?


נשאל את עצמו, מהי ההתמכרות שלי ?

האם אנו מסוגלים לסגל לעצמנו דפוס התנהגותי אחר ולצאת מההתמכרות ?

ננסה להבין את טבעה את ההתמכרות:

א.

מהם טבעם של הכוחות הממכרים היוצרים את ההתמכרות אצלנו ?


ב.

הכרה במצבו הנפשי של הפרט המתמכר - המתמכר מוכן למכור הכול - את אמא שלו, את אבא שלו, את משפחתו וכל אשר לו בכדי להשיג את מושא ההתמכרות.


ג.

מהם המרכיבים החיצוניים, או ההתנהגותיים הממכרים.



ד. יחסי סימביוזה בין 'גורם ההתמכרות' לבין האדם.



ה. תהליך הכרה בהתמכרות, אופן טיפול והחלמה ממנה, כשהמלחמה מפסיקה וההכרה במצבו מגיעה רק אז המכור מוכן לטיפול. באמצעות תהליך טיפולי האדם למד חמלה על עצמו במצבו, את הצורך בטיפול על מנת לצאת מהמצב ובמקום מלחמה המביאה מחלה, החמלה יכולה להביא החלמה.



האם אנו מסוגלים להנהיג את עצמנו, או הדחף משתלט עלינו ואינו ניתן לריסון וחית הנפש יוצאת החוצה ומשתוללת אצלנו. פעם ראיתי סרט, אני זוכרת את גיבור הסרט אומר: עלייך אני סומך, אבל על 'השטן שבתוכך' - לא !!!


אחד הגורמים המעכבים הם רגשות האשמה.

האם ניתן לאפשר לעצמנו לנוע קדימה ולהשאיר את רגשות האשמה מאחורינו ?


או, אולי נבחר להנציח בחברה שאנו חיים בה את ההתמכרות באמצעות ההתנהגויות והעמדות המתמכרות היומ-יומיות שלנו?


מהי התמכרות ?


התמכרות היא מעין מחלה ראשונית, יש בה את כל המרכיבים של מחלה שאינה ניתנה לריפוי, אבל ניתנת לטיפול וניתן להשיג בה החלמה. התמכרות נועדה להקל על כאב אך גם גורמת לסבל וכאב שממנו המכור מנסה להשתחרר.


כיצד אתם משתתפים בחברה ממכרת זו ?


המילה התמכרות מקורה במונח הלטיני ad ducere , שפירושו "להתמסר" .

ההתמכרות היא התמסרות - מצב של תלות נפשית המופיעה כאשר האדם נכנע לגורם, או לפעילות של התנהגות כפייתית שמטרתה להשיג את אותו הגירוי, המשתלטת בהדרגה ובעקביות על חייו. ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבון דברים חשובים אחרים, פסיכולוגיים ופיזיולוגיים כאחד. ההתמכרות היא שעבוד שבא לכאורה להגן על האדם המכור מפני פגמים ופגיעות במבנה העצמי המאיים ל"פורר" אותו.


אבחון של אדם הסובל מהתמכרות נקבע ע"פ מספר קריטריונים ובמידה ואותו אדם עומד ב-3 מהם לפחות הוא מוגדר כאדם מכור:


* האדם המכור מפתח סבילות לחומר ועם הזמן עליו לצרוך יותר חומר על מנת לחוש בהשפעותיו.


* ההתמכרות מלווה בכאבים פיזיים ותגובות נפשיות קשות.


* המכור רוצה לשלוט בצריכתו את החומר, או בביצועו אך אינו מצליח.


* המכור מתכנן כמות מסוימת של חומר אך נוטל יותר.


* המכור משקיע חלק ניכר בזמנו בצריכת החומר. ניכרת פגיעה בתפקודים חברתיים, כלכליים, משפחתיים וכולי'..


* המכור יודע כי החומר עלול להזיק לו ולתחומים רבים בחיים אך עדיין ממשיך להשתמש בו בכפייתיות.



סוגי ההתמכרות הקיימים מתחלקים ל-2 סוגי התמכרויות :


התמכרות לחומרי צריכה ממכרים:


כמו: התמכרות לסיגריות, התמכרות לאלכוהול, התמכרות לתרופות, התמכרות לסמים, התמכרות לאוכל, התמכרות לקניות.


התמכרות לפעילויות והתנהגויות שונות:


כמו: כפייתיות בניקיון, קניות, הימורים, שימוש באינטרנט, הפרעות אכילה - אנורקסיה בולמיה, צפיה בטלוויזיה,

לעבודה - A workaholic, לפנטיזם - קנאות דתית ועוד.


המשותף בין כל סוגי ההתמכרויות היא התלות הנפשית, או הגופנית בגורם שאליו מתמכרים. תלות גופנית - מהווה צורך להגביר את הכמות הנצרכת של החומר והגורם כדי להשיג את ההשפעה. תלות נפשית - מהווה תשוקה חזקה לתחושות מסוימות כמו: שמחה עילאית, אושר, שלווה, העצמת האנרגיה לעוצמות חזקות, אדרנלין וכולי', שאותה משיג המתמכר באמצעות חומר, או גורם ממכר. תחושות הן עובדות, נלמד לשים לב אליהן. המערכת הממכרת חוששת מפני תגובות רגשיות, אין מקום לאינטואיציה, לרוחניות, לכל חוויות החיים אלא המערכת הממכרת מעריכה את השליטה על הרגשות, ללא הכלתם, כי היא כה מנותקת מהם.


כל מה שלא ניתן להסביר באמצעות החלקים ההגיוניים והשכליים של מוחנו, או למדוד באמצעות חמשת חושינו – יוצר התעלמות, או זלזול בחברה. אם לא נהיה מודעים להרגלינו הם ייהפכו להתמכרויות בחיינו, נדרש אז לשלם מחיר רגשי נפשי ופיזי עצום, אשר יפחית את כוחנו, ייפגע בנפשנו ובגופנו, בביתנו, בארצנו ובעולמנו.


הרגלים שליליים אלה מונעים מאתנו להתחבר לפנימיות שלנו ולרגשותינו האמיתיים. ההבדל בין הרגל להתמכרות, הרגל אפילו שלילי כשהאדם בהכרה להשלכות השליליות שלו הוא עובד על עצמו להפסיקו מתוך הכרת הנזק שהוא עושה לעצמו, לעומת זאת ההתמכרות דורשת טיפול מעמיק יותר כי היא יוצרת תלות פיזית ונפשית אשר מחייבת גמילה. נתק זה מעצמנו מותיר אותנו במצב של כאב מתמשך ההולך ומתגבר ככל שאנו מתכחשים לו. כדי להינתק מכאב זה, אנו פונים לפיצויים, שיחצצו בינינו לבין העצב והכאב הרגשי, עד מתי? אולי, ואולי, זה כבר לא כדאי ? כל אחד רוצה את החום ועושה את ההיפך כשנפגע. ההתמכרות אינה עוזרת מול כאב רגשי, הניכור מזיק ולא מרפא כלל !!!


אם, אנו נכיר כחברה בחלק הגדול של ההתנהגויות המתמכרות שלנו ובכאב האישי החבוי מאחורי ההתנהגויות האלה. אנו נוכל להציף כשלים אלו כחברה להתחיל להשתתף בריפוי, בהתאוששות שלנו וליצור בריאות טובה. נניח להנחיה הפנימית שלנו להנהיג אותנו רק כשנלמד לבטוח בתבונת הבריאה שבקרבנו. בהתמכרות קשה מאוד לעזור אף כשמודעים להשלכותיה ההרסניות כי קודם כל אנו בהכחשה ונותנים רציונליזציה להצדקת מעשנו.


הסטיגמות שיש לרובנו לגבי התמכרויות ומכורים, לרוב לא כוללות 'אנשים נורמטיביים'. דימויו של המכור, זה שהשתרש בתודעתנו הודות לאינספור סרטים וספרים, מאמרים וחוויות אישיות, הוא זה של הג׳אנקי, המכור לסמים קשים, צל של אדם, רעב וריקני, שכל מטרתו היא להשיג את המנה הבאה. אנחנו מדמיינים מכורים עלובים, מלוכלכים וחולים, כוכבי רוק שמתים לרוב צעירים, שקועים בשלולית קיא של עצמם. המכור הוא כוכב רוק נהנתן, או יצור־ביבים חסר תקווה כמו המכורים שמהם אנחנו מנסים להימנע ברחוב, אותם שיכורים שמדי פעם נקרים בדרכנו. מה שחשוב הוא שהמכור הוא אחר. חוויית ההתמכרות בין אם מדובר בסם המוות הרואין, או כל התמכרות מות מסוג אחר, המכור הרי ממילא מת בתוכו, אז הוא אחר. לנו זה לא יקרה, מי קבע ? מאין לנו לדעת זאת ?


אין הבדל כל כך גדול בין הנרקומן לבין המכורים האחרים. בשני המקרים, המניע להתנהגות ההתמכרותית היה רצון להתנתק, דחף כפייתי שדרש סיפוק מיידי. ה״חומר״ אמנם היה שונה, הרקע שהוביל את 'האיש הנורמטיבי' להתמכרות היה פחות קשה ודרגות החומרה היו שונות, אבל המניע היה זהה: הרצון לשכך כאב פנימי בעזרת אמצעי חיצוני. הסימביוזה בין המכור ל-'מוכר לו את האשליה המתוקה מרה ממות של ההתמכרות' היא חזקה מאוד בין אם זה חומר ובין אם זה אדם; או התנהגות ממכרת. כתוב: " אל תשים מכשול בפני עיוור"; מישהו הקולט היזדקקות נואשת ומנצל ניצול חמור מצב של היזדקקות זו ויוצר תלות בו, קשה לנשיאה וקשה עוד יותר לשחרור. כאשר אף המכור להימורים אינו תופש את טבעם הממכר של ההימורים הכפייתיים. הרעיון כי גניבת כסף לצורך הימורים על סוסים הינו מחלה, נראה מופרך מיסודו, אך המתמכר אינו שולט בעצמו באותו הזמן ובטוח שהנה הזכייה המובטחת תגיע.


ההבנה הזאת מובילה אותנו למסקנות מרתקות על הסיבות להתמכרות ועל הקשר שבין חוויות הילדות המוקדמות להתפתחות של התנהגות התמכרותית. אחת האמונות הרווחות שהמקור להתמכרויות הוא טראומות בגיל הילדות שהשפיעו על עיצוב המוח. יש טענים גורם גנטי, או גורמים אישיותיים, כמו אנשים תלותיים בזולת שיש להם קושי בוויסות רגשות והם מתקשים לשלוט במצבי הרוח שלהם ותלויים בחומר המרגיע אותם.


הנחת היסוד בלימודי חשיבה הכרתית היא, שתכופות אנחנו דבקים בתחושות הקורבנות, או השתלטנות, או האשם, או האשמה, או כל החסר שלנו בכלל. כאשר אנחנו מונעים מפצעי העבר לדמם לתוך מעשינו ורגשותינו בחיי היום-יום, דרך הלימוד אנחנו מצליחים להתנתק מהם בהדרגה; עד לשלב שבו אנחנו משתחררים מאותן התנסויות שליליות אחת ולתמיד.


אדם יכול להתמכר לעבודה, לספורט, לקניות הוא יכול להתמכר לכוח, לכסף, לאוכל, להימורים, לאינטרנט, למגוון גדול של דברים.


יש המון מכורים בחברה שלנו, בכל חברה תעשייתית ישנן התמכרויות. רובם לא מכורים לסמים. מה שהם כן רוצים לעשות זה לא להיות הם עצמם, לא להרגיש יותר את הכאב.

השאיפה שלנו כחברה לא להרגיש יותר כאב רגשי.


האם זה ייתכן בכלל ?



עתה אנו נמצאים בראשיתו של חודש ניסן, חודש של חירות כללית וחירות אישית; ניסן הוא החודש הראשון לחודשי השנה. חודש של התעוררות והתחדשות. חודש ניסן הוא חודש הגאולה ומעבר לגאולה הכללית יש כאן גאולה פרטית. בחודש ניסן כאשר אנו יושבים לשולחן הסדר, אנו בעצם נקראים לסדר; אנו נשאלים ונדרשים לעשות סדר בפנימיותינו ובחיינו האישיים. כשם שאותו סדר נעשה בחפצי הבית, כך נדרש להיעשות בנהליו ובסדריו.


בחודש ניסן יצאו בני ישראל מעבדות לחירות. כל אחד ואחת צריך לעלות בחג הפסח מדרגה נוספת בחירות האישית הפנימית שלו. חג הפסח הוא זמן של תיקון, זמן של עבודה אישית, עבודה של חירות אישית.


זה המקום והזמן לשאול כל אחד את עצמו, האם אני חי בחירות ?


האם לקראת חג הפסח, חג החירות, זה לא זמן נכון לפתוח את הכבלים שאני חי בהם ולהשתחרר מהם ?


כל אדם חי בתוך מידה זו, או אחרת של תחושה כובלת של מציאות. כאשר אתה חי ומממש בחירה של עצמך אתה חי חיים מלאים של חופש וחירות. בעוד שכאשר אתה חסר את הבחירה אתה חי את החיים בלית ברירה, בהחמצה, בתסכול מתמשך ובחוסר דיוק גדול עם משמעותם ועם השמחה הגלומה בהם.


המשקל: בחירה ↔ חופש ↔ חירות בתוך המרחב הקיומי שלנו יש איזור גדול שנתפש בתודעתנו ובמחשבותינו כחובות ומחויבויות שאין לנו יכולת בחירה אלא לקיים אותם. בתוך האזור הזה אנו מרגישים כלואים, קורבנות של המציאות. אנו מרגישים שאיבדנו את החופש האישי שלנו ואת יכולת ההשפעה וההובלה על החיים שלנו. לכאורה אין בחירה איך לחיות את חיינו ואז אותם הפיצויים המתחילים כהרגל הופכים במהרה להתמכרות קשה, צריכה שוטפת, מנחמת כה מעט, אך מזיקה כה הרבה.


הבחירה "ובחרת בטוב ובחרת בחיים" - הפעלת כלי הבחירה משנה לחלוטין את תפישת המציאות. הערך של לצמוח למקום של בחירה מביא לתחושה עמוקה מאוד של חיים של חירות, של חופש. הפעלת כלי הבחירה דורשת הסתכלות על החיים ממידת רוחק, כדי לחשוב האם אני עמוס בנפש?


הרי לא ייתכן שאני הוא העומס !


האם לא נכון לומר שזו בחירה שלי ?


האם העומסים המתקיימים בחיים שלי, האם ייתכן שהם ברי שינוי ? מי שולט בהם ? האם אני כאדם, כבן זוג, כהורה, כמחנך, במקום העבודה, יכול לייצור בעבור עצמי קודם כל ואז גם בעבור הסובבים אותי מציאות שמתממש בה ערך הבחירה החופשית ?



האם אני 'עבד' של המציאות שבה אני חי ?


או שאני חי חיים מבחירה חופשית ?


כאשר נקודת הראות משתנה ואנו רואים חלק מהחיים שלנו כמונעים על ידי בחירה חופשית, גם אם לחלקיק שנייה, משתחרר במערכת פרץ של תחושה מפליאה ומחדשת, שלא מהר מתפוגגת. לדוגמא: כאשר אני חש שיש בכוחי לבחור כיצד להבין דבריו של אחר ויש בי היכולת לקבוע את משמעותם עבורי, אני חש חופשי בתוך מרחב הקיום האישי שלי. כאשר אני מסוגל לשלוט במידות שלי, בדפוסי ההתנהגות שלי, בצרכים, וברצונות האישיים.


אם ניקח לנגד עינינו הבט אחד של חיינו ונסתכל עליו כבחירה לעומת אפשרויות אחרות שקיימות, ונבין שבחרנו באפשרות המסוימת הזו ויכולנו גם לבחור באחרת, או אז משתררת במערכת תחושת חופש ותחושה זו יכולה להעמיק ולהשתרש במערכת כחירות – תחושת חופש פנימית עמוקה.


אדם הפועל בחייו מתוך חירות פנימית מוסיף משנה עומק לחופש בחירותיו ! בתורה מדובר על עבד שאינו רוצה לצאת לחופשי ואז הופך לעבד נרצע! התורה רואה בעין לא יפה אדם שמוותר מרצונו על חירותו האישית ובוחר להיות עבד של אדם אחר. אנו מצווים לחיות חיים של חופש ושל בחירה. כל אחד יכול לצאת לחירות אישית, רגשית, נפשית, משפחתית. להשתחרר מהכבלים שהוא יצר, או כבלים שהאחר יצר עבורו והם אינם שלו.


כיוון שיש לנו את יכולת הבחירה איך לחיות, להחיות קשר, לטפל בעצמנו, להפסיק לכעוס, להפסיק את ההיסחפות הרגשית להבין שהיחסים שלנו עם הורנו אף שיש להם השפעה מכרעת על חיינו, הבחירה שלנו היא איך להסתכל על הדברים. בכל פסח ופסח אנו יכולים להוסיף ולהעמיק את תחושת הבחירה והחירות האישית, הזוגית והמשפחתית שלנו כבנים ובנות לעם ישראל.


אנו יוצרים את המצבים בחיינו לתיקוננו, ולאחר מכן לא פעם מוותרים על כוחנו באמצעות האשמת האחר בתסכולנו. אין לשום אדם, בשום צורה, ולשום דבר כל השפעה עלינו, מאחר שאנו הננו היחידים בעלי היכולת לחשוב במוחנו. אנו יוצרים את חוויותינו דרך מחשבותינו, אנו יוצרים את מציאות מערך חיינו דרך האמונות הרשומות בתוכנו ואת כל הנוכחים בתוכה. כאשר נשב בליל הסדר ליד שולחן החג - בואו נבדוק איך הגענו אליו?

בואו ניצור שלום ושלווה ואיזון בחיינו, נזכה להגיע לשמחה בקיום.


במעמד רוחני זה, מהו המקום המדייק שלך ?


כיצד באה לידי ביטוי ההתנקות וההתפנות הפנימית שלך ושל בני ביתך בעבור קדושת השעה הזו שבה ניתנת מחדש הזכות להיגאל, גאולה אישית וגאולת עם ישראל. ב"ה כאשר נפתח את דלת ביתנו בעבור כניסתו של אליהו הנביא, נפתח פתח לבואו של מבשר הגאולה ונסתייע מידי שמיים להצלחתנו.


מודעות הכרתית היא הצעד הראשון לשינוי, למידה מובילה את האדם חזרה למידה, זהו התהליך, אך חודש ניסן הוא חודש הניסים והוא מזכה אותנו בעזרה רוחנית מעל דרך הטבע.


חודש ניסן הוא חודש החירות הכללית וחירות אישית, מלאכה גדולה שיש לכל אחד מאתנו לעשות בו, טיהור הלב בדק בית פנימי מאוד חזק של נימי הלב. ניסן הוא החודש הראשון לחודשי השנה. חודש של התעוררות והתחדשות. חודש החירות "חירות פירושה לקיחת אחריות, משום כך יראים מפניה מרבית בני האדם. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, היציאה ממצרים היא יציאה משעבוד לחירות. כל אחד מאתנו משועבד למשהו, לעומס כלשהו: צורת התנהלות לא נכונה, דפוסי חשיבה לא תקינים, הרגלים קשים, חוסר גבולות, ערבובים ואף התמכרויות קשות הכול בא לבחון אותנו. הבחירה בידנו האם ניתן לעצמנו לשקוע, או שנלמד לקבל את הניסיון בחיינו באהבה. ולכאורה ישנה הצדקה למרירות ולעצבות בחיינו. כי אין לנו הבנה שבגלל העצבות אנו סובלים כל כך הרבה צרות ויסורים מרים. אך ברגע שהאדם מתחיל לדייק עם עצמו בקיומו הוא שמח בחלקו. אדם שמתחיל לשמוח, נעשה לו נס ואומרים משמים די לצרות שלו, עיקר השמחה היא הדבקות בו יתברך, ובזה שהאדם מכניס בדעתו אמיתות מציאותו יתברך, הוא יודע שהוא יתברך מחיה, מהווה ומקיים את כל הבריאה כולה.


הלימוד מלמד אותנו איך להיכנס למצב של קשב רגוע ולרכוש איזון רגשי בחיי היום-יום, בחירה לצאת ממצרים ממיצר י הנפש לחירות הנפש.


דרך כתיבת מלאכה נגלה :


מהי מצרים שלי ?


באילו מצבים, או תחומים בחיי אני מרגיש חוסר שביעות רצון ?


חוסר יכולת לפעול מתוך המהות שלי ?


מהו הפרעה שלי ?


פרעה – מהי ההפרעה שלי ?


פרעה – פה רע ?


מהו הדבר השלט עלי והמשפיע עלי ונוטל ממני את החירות האמיתית שלי כאדם ?


כיצד נצא מכבלי הנפש לחירות פנימית ?


הלימוד מלמד אותנו תהליך של גילוי עצמי שבמסגרתו לומדים להיות קשובים למצבנו הרגשי, המשפיע על פעילות הגומלין שלנו עם הזולת, עם בני הזוג, עם ההורים, עם הילדים, בעבודה, או אפילו עם עוברי אורח.


חופש הבחירה בחירה - או בריחה - או בכי רע ?


החופש לבחור למרות התנסויות הילדות המותירות אותנו בני האדם לעתים קרובות עם רשמים רגשיים שליליים המוטבעים בזיכרון, שאותם אנו עלולים לשאת כל חיינו. רשמים מוטבעים אלה נקראים בשם "עומס", עיקר הלימוד נועד לעזור לאנשים להשתחרר מהנטל הרגשי המשתק שהם נושאים. בלימוד אין צורך בבדיקה וחקירה של זיכרון טראומות מן הילדות. אין צורך לחטט לעסוק ב-"חיטוט" בפצע. במקום להתמקד בזיהוי המקור הראשוני של ה"עומס", מיישמי לימודי חשיבה הכרתית, לימוד בדרכה של ימימה לומדים לחשוב על רגשות שליליים הצצים בזמן אמת - בחיכוכים עם בן זוג, הורה, או בוס בעבודה והבחירה לצאת מכבלי הנפש לחרות פנימית ולדייק !!!


תלמידי ימימה אמורים להפנים, באמצעות לימוד ויישום של כתביה, דפוסי תגובה בסיסיים לפרובוקציות שבאמצעותן המציאות בוחנת אותנו ללא הרף. הם אמורים להקשיב, להמתין, ורק אז לפעול, או להשיב במצב נתון. דפוסים אלה המביאים למודעות הכרתית, של האדם לרגשותיו ולתחושותיו הפנימיות, מסייעים לבחור דרך הלימוד לזהות ולתחום את מטען חומר הנפץ של כאב הילדות - הדוהר מהעבר ותכופות מזין את זעמנו, או תסכולנו בהווה.


מטרת התהליך שתלמידי לימודי ימימה מעורבים בו היא לגלות, ובראש ובראשונה לאדם עצמו, את טבעה המהותי של ישותו - האני שלו, שהוסתר וטושטש תקופה ארוכה בשל סערות רגשיות והעדר קשב פנימי. בנוסף ללמוד לתחום את העומס, לזהות אותו, ולבסוף להיפטר מהחלק המיותר של ההרכב הרגשי.


בחירה יציאה מעבדות לחירות הנפש – כיצד ?


גילוי ורישום מהו הפרעה שלי – האם זהו פרעה חיצוני; עבודה, אבא/אמא, בעל/אשה, כסף, או פנימי עומסים – פחד, כעס, חוסר ביטחון, רגש אשם, האשמה, דאגה, שתלטנות, יהירות, חוסר יכולת לעמוד בקשיים, חוסר רצון. תלות – הציפיה שסמכות חיצונית תחולל עבורי את השינוי המיוחל המונעת ממני חופש בחירה, התמכורת לעומת חירות אמיתית!


מהי עבודת הפרך שלי ?


כיצד השעבוד משפיע על צורת החשיבה שלי ?


על ההתנהגות שלי ?


על הרגשות והתחושות שלי בגוף ?


מה מחיר העבדות שלי ?


הכרה בנזק !!!


מה אני מפסיד בחיי כתוצאה מהשעבוד ?


מהו המחיר שאני משלם בטווח הקרוב ?


מהו המחיר שאני משלם בטווח הרחוק ?


מהו סיר הבשר שלי ?


מהו הרווח האשלייתי שאני מרוויח כתוצאה מהישארות במצב זה ?


מה העבדות מוכרת לי ?


מעמד. יוקרה. כסף. ביטחון. כבוד.


מה התירוץ שלי ?


שקר ילדי שאני מספר לעצמי.


מהי האמת שבו ?


ובכל זאת האם ניתן לפעול אחרת ?


כיצד בא לידי ביטוי השעבוד אצלי ?


איזה ממעשי מעיד על השתמטות מלקיחת אחריות על: עצמי, משפחתי, על משהו בחיי הדורש תיקון. איפה אני לוקח יותר ממה שאני נדרש ?


או, אולי מסיר כל אחריות מעלי, זה בכלל לא – זה גם חטא! ועל חטא שחטאתי מהו עונשי ?


ואם לא עונש – הכיצד אתקן את חטאי ?


מהי עבודת האלילים שלי שמענישה אותי עצמי ?


מה אני מקריב לאל השקר הזה מעצמי ?


איזה מחיר אני משלם לאל השקר רגשי, נפשי, פיזי ?


מהו ים סוף שלי ?


המעבר בים סוף: התהליך שעשוי לעזור לי לצאת מעבדות משעבוד לחירות, שאותו עלי לעבור ועליו עלי לא לוותר.


מהו הפחד המונע ממני לחצות את ים סוף ?


לבחור בחירה חופשית לצאת מכבלי הנפש לחירות וגאולה.


כיצד ייראו חיי ללא העבדות הזו ?


מהי חירות עבורי ?



הינה מוכרחה להכיר בבחירת הטוב מטוב ולא ללכת לטוב יחסי המהול במיותר ובוודאי שלא לבחור במיותר המפר מערכת שלמה.


מה יכול להיות המשה שלי ?


לימוד.


הכרה במהות וקבלת החולשות האנושיות שלי כאדם. מימוש הייעוד בעולם. תיקון – סליחה אמיתית; סליחה – סלח י'ה; האדם חס על עצמו, חסד – יש חס ודין, מחסד הלב לגבור ומה-'דין' לשים גבול לעצמי.

חסד – מימין הלב - חס על עצמי – מה מותר לי ?

משמאל הלב - דין – גבול לעצמי – מה אסור לי ?


חזרה למהות יציאה מעבדות הנפש וחזרה לחירות !


שליטה על המחשבות דרך שינוי תפיסה פיתוח תודעה = פיתוח תפיסה המאפשרת חיבור בין מח ולב המנהיג את הרגשות השליליים ! לבל נשכח שאנו פוגעים לא רק בגוף אלא גם בנשמה.


מהי המצווה שלי ?


מה עלי לעשות ?


כיצד ?


מהו החזון שלי ?


מהו שכרי בעולם ?


השכר שלי – במידה והאדם מסוגל להגיע ל- "המקום שלו" מרחב של טבעו המהותי - הוא יוכל יותר ויותר להתחזק במקומו להתפתח דרך מודעות הכרתית ההולכת ונעשית מדויקת יותר ורגישה יותר; מודעות המאפשרת לו להבין מתי פעולותיו מדויקות כלפי עצמו, כלפי אחרים ומשתלבות בציווי "ואהבת לרעך כמוך", שהוא הערך העליון של לימודי ימימה.


האם לבי פתוח, או סגור ברגע זה ממש ?


אתה לומד להתבונן פנימה, להבחין הבחנות דקות, וכל זאת בשבריר שנייה. לומד לשמוע את המסרים של אנשים מבעד למילותיהם, כמעט כמו תדר שהם משדרים. מכיר בזכותי להתקיים כבריאה. אמונתה של ימימה בטיבה של נשמה הייחודית לכל אחד, שכל אחד יכול ללמוד ולהבין בתוכו פנימה, לדברי ימימה, אתה מחויב לתקן את נשמתך. התיקון הזה אינו מותרות, משום שכל ישראל ערבים זה לזה. היא הורידה למטה את האנרגיה העליונה שינקה ויצקה אותה בלימוד, היה ברור שלא רק האנרגיה שלה או החלקים השפיעו, אלא הדרך שבה השתיים השתלבו באופן מושלם ביניהם.


"ימימה נהגה להוליך אנשים לאורך הדרך בכוחה המואר, המאוד מיוחד עד אשר תיקנו את נשמותיהם". חסרונה מאוד מורגש. באמצעות הדגש שהיא שמה על לימוד של יחסים, ולא על איסורים, על צמיחה אישית בניגוד לחטא, על הכרה בטוב שבנו כבני אדם וקבלת החולשות האנושיות של עומסי הנפש שבנו. כמיהה להגיע, כפי שמעולם לא הייתה חזקה יותר כמו בימינו אנו, לריפוי נפשי וגופני ולהארה רוחנית.


מאמרים אחרונים
bottom of page