קבלה עצמית
כלי הקבלה העצמית
קבלת הטוב שבאדם וקבלה של המרכיב בחסר.
קבלה עצמית – ללמוד חלקים בונים פנימה.
איך ?
כיצד ?
איך לקבל את העומס ?
קבלת הטוב והעומס המיותר שבנו.
קבלה עצמית = הסכמה שהעומס קרה. הקבלה היא הכלה של חולשה רגשית שמאפשרת דרך קבלתה להשתחרר ממנה.
אם אתם מזהים עומס ומתנגדים לעומס שלכם, לחסר שבכם. אתם לא תוכלו לתקן אותו בעצמכם ולהשלים את המידה הנדרשת לתיקונכם.
זהו כל הסוד כולו - קבלה, הכלה, חמלה
ושחרור העומס המיותר.
אך ברגע שאתם מתייחסים למרכיב בחסר, אתם מתייחסים לעומס במקום לקבלו, להכיל אותו בתוככם, לתקנו ולהשתחרר ממנו. הוא הופך להיות שונה ממה שהוא באמת , כי אתם מייחסים תוספות מיותרות למרכיב בחסר.
יש תוספות שהן נחוצות. ויש תוספות מיותרות. כי האדם, מהילד שבו, צריך להתקבל, רוצה להשתייך, להיראות. ולכן הרוב מוסיף על העומס הקיים. ויש תוספות כמו: התנגדות, האשמה, כעס, הלקאה עצמית, יהירות, שתלטנות, הענשה ועוד.
אתן כנשים, כשיש הסכמה פנימית לנתינה כלפי עצמך, אותו זמן כשאת מקבלת את עצמך כפי שאת, יש לך הכרה נוכחת, ערה, הבנה הכרתית, יש הכרה לקיומך, צירופים של ממדים אחרים מצטרפים והסכמה ממחשבה עמוקה למי שאת כאדם חי ואז את מסכימה לתקן עצמך.
קבלה עצמית מתוך בינה.
בינה = הצירוף של המחשבה והרגש כלפי קיומך.
לקבל את העומס משמע, את מנסה לקבל אותו "על נקי" ומחכה להשגה. רק אם יתייצב, רק אז תביני ותסכימי להמשך עבודה פנימית. ברוחני - עד שאותה מנוחה מגיעה ושמחה חוזרת מתוך קבלה עצמית, זה מתרחש כשמגיעים לעצמנו, מקבלים את עצמנו כפי שאנו באמת, זורמים, צומחים, נמצאים מתקיימים בחיים. אז יש תוצאות בשפע. יש פירות למגיעה לעצמה - יש לה את עצמה בחיים.
כרגע, דרך יישום הכלי של קבלה עצמית, חוזרים אותם רגעים של שקט ושמחה, מתוחמים כחלק בפני עצמו. זה היחסי. הקבלה יוצרת אחדות בין חלקי המערכת, מביאה לדיוק, דיוק עם עצמנו. יש סיבה לשמחה. אי אפשר לאחד את עצמך באחדות פנימית בשיטה. אלא דרך הלימוד זה למידה.
צירוף משפט במשפט ולימודו ולהשיג בביטחון את ההשגה דרכו. זו חזרה לעצמי, חזרה למידה. אילו פירות עבודתך בלימוד. רק מבעד הניתן להבנתך, נוצר הקשר בין החלקים. אם את מתקרבת מתוך רגש כלפי קיומך אז את מתקנת עומס. כשאת מקבלת את עצמך, את יכולה להוסיף הבנה, לרשום את תשובתך האישית במחברת, איך תקנת את עצמך.
מה זה לקבל את העומס ?
לקבל את העומס זה בראש ובראשונה להסכים שהוא קיים. רושמים אותו בהכרה. קודם כל מזהים אותו בהכרה. כשמישהו מדבר אליך ואת יודעת שיש לך עומס, (לדוגמה - נפגעת ) כשאת באה לענות לו – אינך מתנגדת אלא ממתינה. ז"א: הכרתך תזהה בשבילך בזמן, בזמן פעילות של מרכיב בחסר. הכרה ערה תזהה מיד את המרכיב, תגדיר אותו, (איזה מרכיב של עומס פועל). קודם כל תעצרי. תקבלי אותו בהסכמה.
מותר לך להתנגד, אבל ההתניה, ההתנגדות, מזיקה.
איפה זה שלך ואיפה את מעורבבת ולא מסכימה להמשיך להפר את עצמך ועובדת על השלמת המרכיב החסר.
מה תתני במקום העומס ?
מה תתני במקום המרכיב החסר ?
כי כשאת מתנגדת, את לא מקבלת את עצמך בחסר שבך.
האם יתכן שאני אדם מושלם ?
מה, אני לא עושה טעויות ?
מה מטרת הטעויות בחיי ?
ללמוד, לצמוח, להתפתח, להתנקות ולהשתחרר מהעומס.
הקבלה היא הכלה של חולשה רגשית שמאפשרת דרך קבלתה להשתחרר ממנה.
כשאת מתנגדת לקבל את עצמך עם העומס, הכל הופך מלחמה. יותר מאשר ממה שהתחיל למעשה. ואז הכל יותר חזק ממה שהתחיל בגלל התוספות שאת מוסיפה. אם את מזהה עומס ומתנגדת לעומס שלך, לחסר שבך. את לא תוכלי לתקן אותו בעצמך ולהשלים את המידה הנדרשת לתיקונך.
תתנגדי התנגדות חיובית. תתנגדי להפר את עצמך. זו התנגדות טובה, מותרת. כי את לא תסכימי להשתמש בעומס ולהפר את עצמך דרכו.
להתנגד להפר את עצמי דרך העומס, אני לא מסכימה שהעומס ישתלט עלי ויפר אותי. אבל אני לא מתנגדת לעומס כעומס. כי העומס הוא חולשה ילדית והוא חלק מהמציאות הקיומית שלנו כבני אדם. אין מצב שאדם לא יעשה הפרות. צריך לקבל אותם, לתת רגש לחולשה אצלה.
חמלה - חום לה - לחמם את עצמי ברגש מחום לבי. להסכים לתקן את החולשה. אני לא אתן לעומס להפר אותי. אלא אקבלו בעצמי, אוכל להכילו בקירבי ואז העומס יעבור דרכי ויתנקה ממני.
אז תקבלי עומס, תכילי אותו בקרבך, וישתחרר ממך – זו המלאכה. ילך ויפחת. ברצף של זמן, את תפסיקי להפר את עצמך כל כך הרבה כי תלמדי לקבל עומס, להכילו. לא לתת לו להפר אותך, אלא תוכלי לתקן עצמך.
כי בקבלה עצמית תהיה לך הסכמה פנימית ונתינה כלפי עצמך ברגש באותו הזמן שאת מקבלת את עצמך כפי שאת.
כמה ברכה בחיים תהיה לך !
