האשמה

דרך האשמה - כשאת מאשימה האם את מגיבה באופן מסוים? האם את ייצרת מקום ממנו את נאבקת ומשתכנעת שהנך צודקת בכול? בו בזמן את לא מוותרת, אומללה, מוותרת – לא מוותרת, נאבקת, מאשימה! מדוע? כי היית מאשימה כילדה, דרשת מהאחרים לקבל חלק שהנה את כאן, זה שלך ולא שלהם והם אשמים כשלא קיבלו קביעתך! תמיד דרשת תשובה כפי כרצית - ומי שלא נתן לך תשובה לפי מה שרצית – נסערת דרכו כי התנגד לדעתך! האשמת כדי לקבל תשומת לב! האשמת הורים, בהכול הם אשמים! כיום האם רגש האשמה יכול להיות מופנה אם את אשה כלפי ההורים, הבעל? ואם אתה כגבר האם תאשים הורים? אשה? נאשים את כולם כולם כולם... רק לא נתבונן על עצמנו פנימה! האשמה זהו רגש חסר טעם ביותר, האשמה על דברים שכבר נעשו. הדבר נעשה, עבר זמנו! רגש האשמה שעליו את מבזבזת את רגעי החיים משתק אותך בהווה והנו תוצאה מהתנהגותך בעבר, אך אינו עוזר בתיקון. במקום לחיות בהווה אוחזים רגש האשמה על העבר, העבר כבר עבר ואת מאשימה. בזבוז כוחות חיים גדולים על האשמה, אחיזה בעבר ודאגה כאחיזה בעתיד, המשתקים אותך ואת המערכת שלך בחיים העכשוויים. 'דאגה בלב איש ישיחנה' נאמר, תדברי ותשתחררי ממנה, כי אין לך כל שליטה על מה שהיה ובמה שיקרה בעתיד. אך כשאינך שלמה עם העבר, את מאשימה הורים, זולת, בעל, במקום לקחת אחריות על עצמך. האם תהיי מסוגלת להתקיים בהבנה הבוגרת, ללמוד להיות בחשיבה הכרתית - זה שלי, זה שלהם, זו הבנתי, זו הבנתם, מותר להם לחשוב שונה ממני! ההורים הבינו כפי שהבינו, עשו כפי יכולתם, הכי טוב לפי הבנתם באותה נקודת זמן בחיים. האם את מסוגלת לקבלם במקום לפתח רגש עמוס של האשמה. האשמה לא מרפה מאירועי העבר. את אוחזת בעברך, מבזבזת את כוחותיך, מדוכאת מהתנהגותך בעבר. נשאלת השאלה היכן הכרה ערה הלמדה מהעבר ומקבלת אותו, סולחת להורים וסולחת לעצמך והנה סוף סוף אז תוכלי להיות משוחררת מאחיזות עבר! רגש האשמה הוא רגש משתק אותך בהווה עקב מה שכבר התרחש בעבר וכל מידה של תחושת האשמה לא תצליח לשנות את אשר היה. האשמה איננה רק אחיזה בעבר ואי יכולת להשתחרר ממנו אלא רגש האשמה משתק אותך מלקיחת אחריות על תיקון המשגה בהווה. אנו למדות הפעלת ההכרה הנוכחת, חשיבה הכרתית עוזרת לך לעצור לחשוב ולהבין וללמוד לקחת אחריות על עברך, ללמוד ממנו על מנת לא לחזור על המשגה. זוהי למידה המאפשרת לך להחזיר את עצמך בתיקון ל-­מידה. האם הלמידה אפשרית? הלמידה משגיאותיך בעבר היא הכרחית על מנת להפסיק להאשים להשתחרר מרישומי עבר ולהתנקות מרגשות כואבים, לצמוח לגדול ולהתפתח מהם. האשמה היא רגש שבו את אוחזת זיכרונות ילדותך, אך התפישה הילדית בחלקה תפישה דמיונית המעוותת את ראיית המציאות כפי שהיא, כי את אינך מרפה. האשמה גורמת לך הלקאה עצמית, כי כילדה התפישה היא שאם את מאכזבת הורים וכל מי שאת מדמה כהורה; אם אינו מרוצה ממך, את מאשימה כיוון שלמדת להיות נשלטת בידי המבוגרים וזה ממשיך בך גם כיום. או מצד שני משתלטת מעמידה את חשיבתך כנכונה בלבד ואם לא עושים כהבנתך את מאשימה את כולם. האשמה אינה עוזרת, היא רק צורך של פיצוי שלא באמת מפצה, לאחוז בכאב, האם האחיזה משנה מאומה ממה שהתרחש? לא!!! אם כך אולי תפסיקי להאשים? תמשיכי הלאה. . כי עד מתי הרצון הילדי לרצות דמות הורית סמכותית? צריך להבין הזיוף שייך לעבר, האשמה לא תתקן את התנהגותך בעבר, האשמתך היא ניסיון לשכוח את העבר, אך העבר הינו כפי שהוא ואינך יכולה לעשות דבר בנדון. אך את יכולה לשנות את גישתך בבגרותך לראות אחרת את הדברים המעוררים בך רגשות האשמה. האשמה רק מגדילה את סיכוייך לחזור על אותה התנהגות בלתי רצויה, כי את לא סולחת לעצמך, להוריך, לזולת ולא למדה. בזמן האשמה הכול מופר, הכול מופר ובכל זאת האם ניתן בנפרד מהאשמה לעשות הפרדה. הפרדה ותיחום. בלימוד מנקים את האשליה של התפישה, לא דייקת, אז באה ההפרדה לומר לך דייקת לפני, תישארי מדייקת עכשיו בהווה. ז"א: חזרי לדיוק, תשתדלי ותמשיכי לדייק. הנה לא דייקת – הרי תמיד תיקון ישנו ועוד יש לך מה לתקן, לא להאשים אחרים באי דיוקך, אלא תביני את הזמן של אי הדיוק וחזרה בלי בזבוז זמן לזמן דיוק. האם תמשיכי, תחזרי, תדייקי ויש כאן חסכון רב בזמן מפני שבזמן האי דיוק יש למעשה שכנוע רב, אז האי דיוק הופך לחמור, חוסם בפני הדיוק. בעוד ברגע שאת מפסיקה להאשים אלא חסה על עצמך והנה רק חסה – את יכולה לפרוץ את העומס אם תהיי פורצת מתוך חסד. את תביני לפני שתגיבי מדחף נפשי תוכלי לפרוץ את העומס ואותו זמן יתרחש הלב הלא כועס, הלא מאשים, הממתין גם כן לחזור לדיוק. את חסה, ז"א: את בעצמך נושאת הבנה שלא סותרת את דמותך, מכבדת את בריאתך ולא מפריזה והנה הפרזת תחזרי ללא מפריזה. כי אחרת בזמן האשמה הכול נעצר בזמן האי דיוק וזה בזבוז רב של זמן, כי הוא יקר כי אין זמן. שגית, אז תקומי ותמשיכי ותדעי לא לשגות ולא יהיה צורך להאשים אף אחד, דעי שכשאת נעצרת בזמן הפרה, אז דעי לך שאת פועלת כילדה קטנה אותו זמן, מאשימה. ילדה התופסת מקום רב יותר מאשר הלומדת הבוגרת, לומדת הלומדת את התקרבותה עד שתגיע ההתקרבות, מעצם המעבר הישיר לדיוק הנמשך עד שהפער מתקצר ותוכלי לחזור בהתמדה לזמן דיוק ולצאת מעומס האשמה.

אילנה נגר - לימודי ימימה

המאמר נכתב ברוח לימודי ימימה.

פרטים אודות לימודי ימימה עם אילנה נגר,

שיאפשרו גם לך לעשות את השינוי הפנימי וליצור חיים של שקט,

של עוצמה ושל אושר פנימיים >> בלחיצה כאן

Tags:

מאמרים אחרונים