מאמר בנושא ערבוב

כשאדם לדוגמא מעורבב בחיים עם הזולת, נשאלת השאלה למה אין לאף אחד מקום עם עצמו בקיום? כשאיני נוכח עם עצמי האם אחפש עצמי בשדה זולתי? הערבוב הכי גדול הוא בזוגיות. כל אחד מחפש רגש אצל הבן זוג. כשאין לו את עצמו ברגש, אין לו יכולת להעניק רגש ללבו של הבן זוג. האם רשום אצלי בנפש חוסר אמון ברגש? אז אני כאדם תלוי רגשית בזולת, אך לא מאמין ברגש שהוא נותן לי. זה אף פעם לא מספק, זה תמיד בהחסרה, או בהפרזה, או בהתניה, לעולם הרגש לא נקי הרגש נתפש אצלי דרך הערבוב. איך אני יוצא מערבוב בין נפשות: באם האדם יהיה מחובר לציר קיומו, נוכח עם עצמו. כוחות החיים שלו נעים בזרימה. יהיה לו את עצמו, הוא יוזן ממהותו וכך יזין את לב זולתו. כמה שיש לי יותר את עצמי, כך אני יותר טוב עם עצמי, וכך אני טוב יותר עם בן זוגי. האם האדם רב עם נפש אחרת? אם רב, משמע מעורבב. אם לא רב בנפש, אז יש גבול, שמירת נפשי מנפש הזולת, מניעת ערבוב, הזנה פנימית ותיחום שמירה על נפשי בתיחום מנפש הזולת. יש לבדוק "האם ליבי יכול לחזור לכוחו כאשר לב אחר מחליש אותו?" התיחום הוא גבול ברור. אם האדם לא אוהב את עצמו, בן הזוג לא יוכל לאהוב אותו. אני כאשה, באם איני אוהבת את עצמי ונמצאת בתלות רגשית, הגבר לא יצליח להכיל אותי רגשית, הוא לא ידע מה לעשות עם הערבוב. ואם אני כגבר מעורבב כיצד אטיל ייהבי על אשתי שתאהב אותי כשאיני אוהב את עצמי ותהווה מקור הזנה רגשי עבורי.

ישנן 2 צורות של חוסר אמון: 1. המקום הקורבני - שדורש רגש במקום שאיננו מזינים את עצמנו באהבה. 2. קרירות ברגש - לא צריכים ממך רגש. האדם דוחה את הרגש. שאלה נוספת שיש לבחון בנושא הערבוב: האם הנפש שלי יכולה לחזור לכוחה כאשר נפש אחרת משתלטת על מוחי ? אם אני מעורבב עם הנפש של הזולת, למשל אם אני מעריץ דמות אחרת, אין לי הזנה רגשית מעצמי, ואז אני לעיתים מבטל את עצמי, את הבנתי, את מקומי בקיום האנושי; ואז הזולת מבין טוב יותר ממני, שווה יותר ממני, לבטח מרגיש יותר. אם דרך התלות אני חושב כמו אחרים? האם דרך הערבוב אני סותר את הבנתי האישית? אני לא חושב, או לא בודק את דבריו, אלא לוקח דרך הערצה כאמת מוחלטת. יש מושג שנקרא "עצלות מחשבתית" ו"עצלות רגשית". אני לא עוצר לחשוב, להבין ולקבוע הבנתי. איך לעשות שינוי? ישנם שלבים מעשיים: 1. האדם מקשיב. 2. האדם ממתין. 3. האדם מבין. 4. האדם עונה.

בעצם ההקשבה לעצמנו אנו מתחילים לייצור נבדלות מזולתנו ולא מתערבבים אתו. האדם מנקה את חולשת הרגש, לא מוותר על הבנתו הטובה וגם לא מתנגש כצודק, כיהיר , משתלט. אלא ענייני מנסה להבין ואז כשיש לי הבנה טובה, אני מביע אותה, ואני גם קשוב להבנתו של הזולת. מותר לו לחשוב אחרת ממני. לא תמיד אני צודק ולא תמיד אני מבין הכי טוב, או פחות מהזולת. "כשיש זרימת לב נפתח ברגש, מחשבה אישית נפתחת בהבנה לחשיבה חזקה שלא מתנגשת בעוד חשיבה, ומהבנתי מחזיר את הנפש לכוחה".

וממול מה קורה ? בן הזוג ממול מתחזק במקומו כאשר אני נוכח ומתוחם על מקומי. איך האדם עונה תשובה עניינית? דרך הקשבה נקייה ממתין להבנו טובה, מבלי לרצות, מבלי להצטדק, מבלי להפחית הבנתו ומבלי להיות יהיר שרק הוא יודע. בכדי למנוע ערבוב עליי לפנות לליבו הטוב ברגש של בעלי אם אני כאשה, להעניק רגש טוב, לומר מילה טובה, כי אין בעל שלא יאמין אם תגידי לו כמה הוא טוב, מתוך הבנה בינתית , הבנה עם רגש לקיום, אני בהכרה למידות של הבעל ולא בשפיטה אותו. העבודה מול הבעל זה תיקון מידות, שלי ושלו, אנחנו אמורים לזכך את נפשנו להיות בני אדם טובים יותר דרך היחסים הזוגיים. אז צורת הפנייה הנכונה, האם אני מספיק ברגש אליו כאדם, האם אני מוציאה ממנו את הטוב, או שאני ביהירותי, שופטת, מבקרת ומגיבה בעצבים כלפיו ואז אני משיגה תוצאה הפוכה בחיים של התרחקות במקום התקרבות, קרב במקום קרבה. אם את מבינה מההבנה הטובה שבי את הטוב שבמערכת הזוגית, אז שימי לב קודם כל לטוב שבו ולא למה שחסר בו. לדוגמא: מול אישה, או בעל ביקורתי, כשיש לי צורך לבקר את בן זוגי, אנחנו קודם כל אומרים לעצמנו לפחות שלוש מידות טובות של הבן זוג. אם בן הזוג ביקורתי כלפיי, אפשר לומר לו: "לפני שאתה מבקר אותי, קודם תגיד את הדברים הטובים שיש בי ורק אחר כך תגיד את הביקורת שלך כלפי". התגובה החריפה, העמוסה, התגובה השלילית תמיד תשיג תוצאה הפוכה מול הבן זוג. מן הסתם גם לי יש חלק בזיוף הזוגי. בואו ניקח אחריות, שנינו עצבניים, תעצרו, אל תתערבבו, קחו מידת רוחק. לא להיכנס לויכוחים, לא לריב. אפשר להשיג את המטרה בלי מריבה. למצוא את הדרך הנכונה בצורה עדינה ולא שלילית. רוצה טוב, תעשה טוב, שיהיה טוב. כאשר האדם מתערבב, עמוס, חלש ברגש, פגוע ברגש. זו השתקפות שלי עצמי דרך בן הזוג. אז אני מעורבב ורואה בו רק חסרונות. אם אני כאדם בוגר, לומד הכרתית, עושה תיחום בנפש, אני בוחר קודם כל להסתכל על עצמי במקום של העומס, מהו חלקי בהפרה, בריב בינינו.

בן הזוג הוא המראה שלי, ואני אמור לחמם את לב בן הזוג, ואני רואה רק חסר של בן הזוג כלפיי, עליי לבדוק איך אני כלפיו. אם אני מתלונן שהוא לא אומר לי מילים טובות, תהיי ישר עם עצמך ותבדוק מתי אתה אמרת לה מילה טובה על עצמה. אם אני כאשה מעניקה רגש לאורך זמן ובהתמדה, מחזירה אמון בלב כלפי הבן זוג שרוצה התקרבות, רגש אהבה אמיתי מאשתו האוהבת. אז נפתח ליבו בהתקרבות כלפיי. אם אנחנו רואים חוסר נתינה שלו כלפינו, נבדוק מתי אנחנו התייחסנו כלפיו ברגש אמיתי מכל הלב באמת. זוהי ישרות הלב. המראה של בן הזוג שלי הם הפנים שלי בזוגיות.

זוהי ציפייה של לב שלא קיבל את הביטחון שברגש – לב מבין מחם האֵם מפתח דרך ליבָּה הטוב של האם את ליבו של הילד, או הילדה, הלב של הילד ידע אז לתת רגש, ייפתח בחֹם, ירחם, ירצה לתת, לעזור, להעניק רגש אהבה ולא ידרוש רק לקחת. אילנה נגר - לימודי ימימה

מאמרים אחרונים

לימודים במרכז הארץ
ilanayemima@gmail.com

אילנה נגר

נייד: 052-6028511

© 2017 כל הזכויות שמורות לאילנה נגר