כשאתה כועס, על מי אתה בעצם כועס


הסתירות הקיימות בנו: בוא, תבדוק את הסתירה שקיימת בתוכך: אם אתה בהכרה שמשהו לא עובד, למה אתה עדיין משתמש בו וממשיך לפעול דרך כעס ומצטדק? אולי, כי אני בעצם אני לא שלם עם עצמי. למה? כי זה הרגל מנפש שאני ממש מכור לו, צורך מנפש להרגיש את אנרגיית הכעס. כילד עמוס אין לי כלים. כבוגר לומד אני אמור ללמד את עצמי לפעול אחרת! אלא מה הוא חושב אחרת הוא רואה אחרת ממני! מה? האם כולם צריכים לחשוב כמוני? צריך להבהיר מה רצוני המדויק, לא לצפות שיבינו אותי, או ינחשו את כוונת רצוני!!! התנאי הוא שאני מוכן להכיר במלוא הנזק של הכעס ולוותר על הרווח האשלייתי שנותן הכעס. כי אני בהכרה למשקלים הפעילים: הנזק רב יותר דרך הכעס יותר מהרווח האשלייתי שאני מקבל כשאני כועס. לבסוף גם אם השגתי דרך הכעס את מה שרציתי – ירדתי בנפש. רק אז אולי אהיה מוכן לנסות לתקן ולשחרר עומס של כעס ואלמד את עצמי לאט לאט לעשות הפרדה - הפחתת עוצמת הכעס. יש סיבה לתוצאה - תגלה למה אתה כועס? יש למצוא את הסיבתיות השורשית לבחירה שלי להשתמש בכעס מזיק. דוגמא: אני כועס, ביקשתי משהו, לא הסברתי עד הסוף מה שאני רוצה במדויק. הובנתי אחרת. - התוצאה: אני כועס. למה? הסיבה השורשית היא שליטה. שיעשו את הדברים כמו שאני רוצה – אגו! אלא מה הוא חושב אחרת הוא רואה אחרת ממני – כולם צריכים לחשוב כמוני? צריך להבהיר מה רצוני המדויק, לא לצפות שיבינו אותי, או ינחשו את כוונת רצוני!!! להרפות משליטה – לא כולם חושבים כמוני, לא כולם מבינים כמוני, וודאי לא רואים כמוני... ואז לא יהיה צורך לכעוס. הזולת יעשה בדרך זו, או אחרת, עשייה בדרכו. אני בקשתי הסברתי פעם פעמיים.

הזולת זה לא אני.

צורת העבודה שלו אחרת ואם אני רוצה באמת ללמד אותו רצוני, אני חייב להיות נוכח וללמד את השלב הקשה של האימון לעשות דברים בדרך שאני מאמין בה. לקחת אדם ולאמן אותו להקשיב אז יבין כוונתי ויפעל לפי בקשתי. אך, האם אני מוכן להשקיע בו? אם אני לא רוצה לעשות את האימון אז או שיעשה בדרך שהוא יודע לעשות, או שלא ייעשה. כעס בוודאי לא יילמד דבר, להיפך רק ייגרע ולעולם לא יילמד! אם אני לא רוצה לעשות את האימון אז או שהדבר ייעשה בדרך שהוא יודע לעשות, או שלא ייעשה. כעס בוודאי לא יילמד דבר, להיפך רק ייגרע ולעולם לא יילמד!

"מי שהוא שמח תמיד על ידי זה הוא מצליח."

דוגמא למה שהביא הכעס: ה-"רצח הראשון בעולם התבצע בעקבות כעס". הסיפור של קין והבל מהתורה מלמד אותנו על עוצמתו של ה-'כעס'. עד היכן ניתן להגיע כשהכעס משתלט על האדם? נלמד מהמקורות – הסיפור המקראי המפורסם של קין והבל בא ללמדנו רבות על: המידה הקשה של הכעס... גרמה לרצח!!! מקורות: בראשית ד' א. ג וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה. ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ. ה וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. ז הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ. ח וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. מה מסופר לנו בסיפור מהתורה: ה' שואל את קין :"למה חרה לך?" תשובתו של קין לשאלה זו אינה מופיעה בתורה. (ייתכן וזו שאלה רטורית, ייתכן ולא ענה, או שענה והתורה אינה מזכירה את תשובתו). ננסה להבין מה הרגיש קין? " וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו". ננסה להכיר בגורם המרכזי לכעס – כאב רגשי עצור בתוך קין, ה' לא שעה למנחתו. א. ננסה להבין מאין הכעס נובע ומהם שורשיו? ב. נרשום את הגורמים לכעס? ב. הרוצח הראשון ביקום - מה דחף את קין למעשה הנורא של רצח? קין והבל מביאים שניהם מנחה לה'. כל אחד מרכושו שלו. ה' מקבל את מנחתו של הבל ואילו את מנחתו של קין אינו מקבל. קין כועס ונופלות פניו. ה' שואל את קין מדוע הוא כועס ומדוע נפלו פניך? ה' מסביר לו כי: "אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו." אם תוכל לשאת את הכעס ואם לא תשתלט עליו - החטא רובץ בפתח, כי יש לך תשוקה עזה להשתמש בכעס, אך הבחירה בידיך להתגבר עליו, למשול בכעס... קין אומר להבל משהו - (דבריו אינם מפורטים בתורה, אך התוצאה מהכעס) ... כאשר הם נמצאים יחדיו בשדה – קין קם והורג את הבל. ג. תשובתו של קין לשאלתו של ה' " למה חרה לך?" "למה שלו - כן, ושלי - לא! " "זה לא הוגן!" "השקעתי והבאתי - וזה שכרי?!" "זה לא מגיע לי!", "השם פשוט לא בסדר", "השם לא אוהב אותי". "אבל כל- כך רציתי...", כול הערבוב הנפשי רגשי של הילד שבו עולה. ימימה עסקה כה רבות בלימוד - בתיקון ההכרחי של מידת ה-'כעס'. המידה הקשה במידות האדם. הכעס הוביל ל'-רצח' "הכעס מדה רעה היא עד למאוד". אצל קין נוצר קונפליקט: סתירות : סתירה בין מחשבה לרגש ולרצון. קין הרגיש דבר אחד אבל חשב דבר אחר. קין רצה דבר מסוים אבל הרגיש דבר אחר. מסתירה לסתירה האדם רץ - זה עיקר התיקון שלו ומכאן הכעס השתלט עליו. קין לא היה מסוגל להירגע, להשתלט על הכעס, להכיל את כאבו הרגשי ולחזור לעצמו, מעורבבת בכך גם מידת הגאווה, כי האדם מתייחס לעצמו יותר מדי, ללבו הפגוע יותר מאשר לשכלו, מי הוא בכלל שהוא כה מחשיב את עצמו ופוגע בזולתו, כה יהיר ומלא אגו, שאם הוא נפגע אז הוא מייחס לעצמו חשיבות כה עליונה ופוגע ואף רוצח נפש.

" הכעס מידה רעה היא מחולי הנפש." " כי הכעס מוציא שכלו של אדם מקרבו."

מאמרים אחרונים